העברית שלנו והעברית הקדומה

הלשון העברית נחשבת פלא לשוני: לפני אלפי שנים דיברו בארץ הזאת עברית, וכיום מדברים בה עברית. יתר על כן! העברית חידשה בעשרות השנים האחרונות את נעוריה. דבר זה מעורר באופן טבעי את השאלה, האם אמנם לשוננו אנו ולשון העברים הקדמונים לשין אחת היא. מהתבוננות בקורה את הלשונות השונות אנחנו למדים שאין לשון נשארת בצורתה. כך אנחנו חייבים לשאול את עצמנו האם לשוננו ולשון גדעון השופט לשון אחת הן? ושאלה קונקרטית יותר! לוא שמע אותנו גדעון, האם היה מבין אותנו ללא קושי והאם היינו אנו מבינים אותו היטב, לוא שמענו אותו ממש?
העובדה, שאנחנו מבינים את דבריהם של גיבורי התנ"ך, פחות או יותר, עשויה לעורר בנו רושם, שהרבה לא השתנה. עיון טוב יותר יראה לנו, כי מה שנראה למראית עין כסטייה כלשהי מן העברית מנקודת מבטו של המדבר עברית של ימינו עשוי להיות חלק ממערכת לשונית אלטרנטיבית, השונה הרבה מלשוננו. ההבדלים בין הלשונות עשויים להיות המבנים הצורניים במילים, עשויים להיות במבנים התחביריים, ועשויים להיות במשמעות המילים והמבנים. התבוננות זאת גם תראה לנו מה ירשנו מן העברית הקדומה ומה קיבלנו ממקור אחר. כך עשויים אנחנו לבוא בסבך הבעיה, כיצד יוצרת העברית שלנו לשון חיה מעושר הנובע משכבות שונות בתקופות שונות.